חזון העליה

Jazon1a.jpg
חוזה המדינה היהודית
Jazon2a.jpg
מגשימי החזון
Jazon3a.jpg
סמל הגשמת החזון


הצבתו של חזון קיבוץ גלויות בראש רשימת עקרונותיה של מדינת ישראל, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במגילת העצמאות ובחוק השבות, משקף, בעת ובעונה אחת, את מהותו ואת ייעודו של חזון הציוני לדורותיו.

מגילת העצמאות
ביום שישי, ה- 14 במאי 1948 , בשעה 4 אחה"צ, שמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, התכנסה בתל-אביב מועצת העם, כדי להכריז על הקמתה של מדינת ישראל. "בתוקף זכותו ההיסטורית של העם היהודי על ארץ ישראל", "בתוקף זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית", "ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות מיום 29 בנובמבר 1947, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל", קרא דוד בן גוריון מתוך מגילת העצמאות, שהינו המסמך המכונן של מדינת ישראל.
כמחצית ממגילת העצמאות מוקדשת להצגת הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי לחידוש העצמאות היהודית בארץ ישראל ולהקמתה של מדינת ישראל. בחלק השני של המסמך מוצגים העקרונות שעל בסיסם תנהג המדינה החדשה:
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".
הצבתו של חזון קיבוץ גלויות ופתיחת גבולותיה לעלייה יהודית בראש רשימת עקרונותיה של המדינה החדשה אינו מקרי, אלא פועל יוצא של עצם קיומה כמדינתו של כלל העם היהודי, על פי חזונו של הרצל ורעיון התנועה הציוני.

חוק השבות
חוק השבות הינו הביטוי החוקי המרכזי להיותה של מדינת ישראל מדינת העם היהודי כולו. החוק, שהתקבל בכנסת ב-5 ביולי 1950, מעניק לכל יהודי את הזכות לעלות ארצה ולקבל תעודת עולה, שבהתאם לחוק האזרחות מזכה מיידית באזרחות ישראלית.
בשנת 1970 תוקן החוק, כך שיאפשר גם עלייה של מי שאחד מסביו היה יהודי, מי שבן זוגו הוא יהודי או מי שבן זוגו הוא בנו או נכדו של יהודי, להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון.

למה "עלייה"?
הבאים לחיות בישראל מכונים "עולים" ולא סתם מהגרים. המונח מבוסס על המימרא התלמודית לפיה "וארץ ישראל גבוה מכל הארצות" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין ס"ט ע"א) והמשנה "הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין" (מסכת כתובות פרק י"ג).
המושג "עלייה" נמצא כבר במקרא בפרשת יציאת בני ישראל ממצרים, והיה שגור גם בפי הנביאים בנבואותיהם על שיבת ציון לאחר חורבן בית ראשון (586 לפנה"ס). ראשוני העולים היו גולי בבל ששבו לציון אחרי הכרזת כורש מלך פרס (538 לפנה"ס). מאותה תקופה הפכה העלייה לתופעת קבע בתולדות עם ישראל ועיקרה – קיבוץ הפזורה מכל הגלויות אל ארץ ישראל.

סוד קסמו של המפעל הציוני
כ- 3.5 מיליון יהודים עלו לארץ מתחילת המאה ה-20 ועד סוף שנת 2008. מה הביא אותם לישראל? הסיבות הן רבות ומגוונות: אידיאולוגיות, דתיות, כלכליות, חברתיות ואפילו אקראיות. חלק מהם הגיעו על מנת להגשים את החזון הציוני או לבנות כאן חברה חדשה ומופתית, חלק על מנת ללמוד תורה ולהחזיר עטרה ליושנה, אחרים מצאו כאן מקלט בעקבות גזרות, רדיפות והשפלות וחלק עלו כיוון שפשוט חשבו שארץ הזו יכולה להבטיח להם ולילדיהם עתיד טוב יותר.
גלי עלייה אלה כללו צעירים, מבוגרים, ילדים וזקנים. אלמנות ויתומים. משוררים, פרופסורים, פלחים, מהנדסים, סנדלרים ופליטים חסרי כל. בעלי הון ועניים מרודים. בעלי השכלה רחבה ואנשים שלא ידעו אפילו קראו וכתוב. היותם יהודים ורצונם לקשור את גורלם וגורל ילדיהם עם מדינת ישראל היווה סיבה מספקת לקבלתם בזרועות פתוחים כאזרחים שווי זכויות במדינתם החדשה, ללא קשר לגילם, צבע עורם, סיבת בואם, שפתם, השכלתם, השקפת עולמם או מצבם הכלכלית. אולי דווקא במהותו הדמוקרטי, הסולידארי והשוויוני, נעוץ סוד קסמו והצלחתו של מפעל הציוני.